גיאנה הצרפתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גיאנה (מחוז שמעבר לים)
Guyane
Blason de la Guyane.svg
Flag of France.svg
Novotelplage.JPG
מדינה צרפתצרפת  צרפת
מושל רודולפו אלקסנדרה
נפות במחוז שמעבר לים 2 רבעים, 19 קנטונים, 22 קהילות
בירת המחוז שמעבר לים קאיין
שפה רשמית צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 86,504 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ במחוז שמעבר לים 259,865 (נכון ל־2015)
 ‑ צפיפות 2.4 נפש לקמ"ר (2013)
קואורדינטות 4°N 53°W / 4°N 53°W / 4; -53 קואורדינטות: 4°N 53°W / 4°N 53°W / 4; -53 
אזור זמן UTC -3
http://www.guyane.pref.gouv.fr/, http://de.france.fr/de/frankreichs-ueberseegebiete/home

לחצו כדי להקטין חזרה

אנטארקטיקהאיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומייםצ'ילהאורוגוואיארגנטינהפרגוואיפרובוליביהברזילאקוודורפנמהונצואלהגיאנהסורינאםקולומביהטרינידד וטובגוקוסטה ריקהאל סלוודורגואטמלהבליזמקסיקוג'מייקהקובההאיטיהרפובליקה הדומיניקניתאיי בהאמהניקרגואהארצות הבריתקנדההאנטילים הקטניםפוארטו ריקואיי קיימןאיי טרקס וקייקוסברמודהסן פייר ומיקלוןגרינלנדאיסלנדאירלנדצרפתספרדפורטוגלהאיים הקנרייםמרוקולובכף ורדהמאוריטניהמאליבורקינה פאסוחוף השנהבגאנהליבריהסיירה לאוןגינאהגינאה ביסאוגמביהסנגלניז'ראלג'יריהטוגובניןניגריהקמרוןגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגואנגולהנמיביהדרום אפריקהלסוטובוטסואנהזמביההונדורסגיאנה הצרפתיתאיי פוקלנדFrench Guiana on the globe (South America centered).svg
אודות התמונה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גִיאָנָה הצרפתיתצרפתית: Guyane française) היא טריטוריה של צרפת (מחוז מעבר לים), הממוקמת בחוף הקריבי של דרום אמריקה. גובלת בסורינאם במערב ובברזיל בדרום ובמזרח.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של גיאנה הצרפתית

ההתיישבות הצרפתית הראשונה הייתה ב-1604. בגִיאָנָה הצרפתית היו מושבות עונשין עד 1951, הידועה שבהן נקראה אי השדים ובה הוחזקו כאסירים אלפרד דרייפוס ואנרי שרייר ("הפרפר").

לאחר כניעת צרפת לגרמניה במלחמת העולם השנייה שמרה גיאנה הצרפתית על נאמנותה לצרפת של וישי. בחודש מרץ 1943 הוחלף שלטון וישי במושבה בהפיכה לא אלימה, בידי ועדה שתמכה בצרפת החופשית, שנתמכה על ידי קציני הצבא במושבה.

גיאנה הצרפתית הוכרזה רשמית כ"חבל ארץ שמעבר לים" של צרפת ב-19 במרץ 1946.

בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הציע שמעון פרס לז'אק סוסטל, שר המושבות הצרפתי דאז, את החכרת גיאנה לישראל על מנת שתשמש לה כמושבה. סוסטל הסכים. פרס הצליח לשכנע בעניין זה את הלל דן והם שיגרו משלחת של שבעה אנשים לתור את הארץ הזו. המשלחת חזרה עם דו"ח מפורט וסרט של הביקור. פנחס ספיר התנגד לכך באמרו כי "זה אסון, קולוניאליזם, אימפריאליזם שימיט שואה באפריקה והתנגדות בדרום אמריקה". גם דוד בן-גוריון השתכנע שאין לישראל מה לחפש בג'ונגלים של גיאנה. ההצעה נדחתה על ידי הממשלה בישראל[1][2].

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מצרפת, גִיאָנָה הצרפתית שייכת לאיחוד האירופאי כטריטוריה הגדולה ביותר מחוץ לאירופה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצרים רבים הנמכרים בגִיאָנָה הצרפתית הם מתוצרת הקהילה האירופית בלבד, דבר שמייקר את מחירם של מוצרי המזון. בהיעדר מוצרי מזון בסיסיים כגון קמח וסוכר שאינם מתוצרת אירופית, קיים שוק שחור של מוצרים איכותיים מתוצרת ברזיל. עקב מחירם הגבוה של המוצרים, אזרח צרפתי העובד ברשויות הממשל השונות (כולל מורים), מקבל משכורת הגבוהה ב-40% מהמשכורת של בעל תפקיד מקביל בצרפת.

מיקומה של גיאנה הצרפתית, קרוב לקו המשווה, כמעט אידיאלי לשיגור לוויינים למסלול גיאוסינכרוני סביב כדור הארץ, ולכן אטרקטיבי לסוכנויות חלל המשגרות לוויינים. הודות לכך נבנה ליד העיר קורו בסיס החלל האירופי קורו. בין סוכנויות החלל המשגרות לוויינים מקורו אפשר למנות את סוכנות החלל האירופית ואת התעשייה האווירית לישראל ששיגרה את הלוויין עמוס 1 מגיאנה הצרפתית.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גִיאָנָה הצרפתית ממוקמת לחוף הים הקריבי של דרום אמריקה. כמו שְכֵנְתָה סורינאם, גם גיאנה הצרפתית ממוקמת בין קווי הרוחב השני לחמישי ביחס לקו המשווה ולכן מתאפיינת במזג אוויר טרופי חם מאוד.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב התושבים בטריטוריה הם שחורים ומיעוטם לבנים, אינדיאנים ומולטים. האוכלוסייה מרוכזת ברובה בשפלת החוף ואזוריה הדרומיים של הארץ כמעט וריקים מאדם. השפות המדוברות במדינה הן צרפתית וקראולית (שפת המתיישבים באיי הודו המערבית).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עפרי אילניהפקולטה למדעי שמעון פרס, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2009.
  2. ^ מיכאל בר זוהר:"כעוף החול, שמעון פרס - ביוגרפיה",עמ' 236–238, 2006